מה עושה הכדור? השפעתו על הפן הרגשי אצל ילד עם הפרעת קשב.

מאת דבי עמינוב · דף חדש10 בנובמבר 20264 דקות קריאהמילות מפתח: מה עושה הכדור, כדורים להפרעת קשב, טיפול תרופתי קשב וריכוז
מה עושה הכדור? השפעתו על הפן הרגשי אצל ילד עם הפרעת קשב.
תוכן העניינים
  1. מה קורה רגשית כשהתרופה פוגשת ילד עם הפרעת קשב?
  2. הכדור כמשקפי ראייה: למה האתגר הוא בהתאמה, לא בנטילה עצמה?
  3. פחות מריבות בבית: הקשר בין ויסות תרופתי ליחסי הורה-ילד
  4. מה עושה הכדור לתחושת השייכות החברתית?
  5. מתי שווה לשקול בדיקה אצל נוירולוג.ית או פסיכיאטר.ית?
  6. כשהילד.ה מרגיש.ה : "זה לא אני.." בגלל הכדור: איך מדברים על זה?
  7. דגלים אדומים: מתי ההשפעה הרגשית לא מגיעה כמצופה?

כשהורים שואלים אותי מה "..עושה הכדור"? אני תמיד מרחיבה את התשובה מעבר לציון בתעודה. טיפול תרופתי מתאים יכול לסייע בויסות רגשי, להפחית מריבות סביב שולחן הארוחות ולתת לילד.ה גישה רבה יותר לרגעי הצלחה חברתית, לא רק לימודית. ההשפעה הזו תלויה בעיקר בהתאמת הכדור הנכון, ולא בעצם הנטילה.

הורים רבים מגיעים אליי אחרי שכבר שמעו את כל האזהרות על ילד.ה "כבוי.ה" או "לא את עצמו.ה" , אבל פחות שומעים על הצד השני: ילד.ה שמצליח.ה סוף סוף לעצור רגע לפני שהוא מגיב, ולראות איך זה משפיע על הקשר עם ההורים ועם החברים. זה לא פתרון קסם, וזה גם לא שחור-לבן. בין שני הקצוות האלה נמצאת רוב החוויה האמיתית של המשפחות שאני מלווה ב"דף חדש" בהוד השרון והסביבה.

מה קורה רגשית כשהתרופה פוגשת ילד עם הפרעת קשב?

משרד הבריאות מציין כי הטיפול מסייע בוויסות רגשי והתנהגותי, ומפחית את הסיכוי להופעת בעיות התנהגות. מבחינתי, זה בדיוק הפן שהכי פחות מדברים עליו: כשילד.ה מצליח.ה לעצור שנייה לפני שמשחק נגמר באגרוף או שתשובה למורה נשמעת כמו חוצפה, הוא לא נענש שוב ושוב על אותה תגובה אימפולסיבית. כל פעם שנחסכת הצפה כזו, נחסך מהילד.ה עוד סיבוב של בושה מול המורה, מול ההורה ומול עצמו.

ההשפעה הרגשית הזו מצטברת לאורך זמן. ילד.ה שנכנס.ת פחות לצרות מתחיל.ה לראות את עצמו.ה כמי שמסוגל.ת להצליח, ולא רק כמי שתמיד נופל.ת. זהו שינוי בדיבור הפנימי, לא רק בהתנהגות החיצונית, והוא לרוב הדבר הראשון שהורים שמים לב אליו עוד לפני שהם שמים לב לשיפור בשיעורי הבית.

הכדור כמשקפי ראייה: למה האתגר הוא בהתאמה, לא בנטילה עצמה?

אני נותנת להורים דימוי שעוזר לי להסביר את זה: הכדור הוא סוג של משקפי ראייה. הוא לא הופך ילד.ה לאדם אחר, בדיוק כמו שמשקפיים לא הופכים מישהו לאדם שהוא לא. הוא עוזר לראות בבירור משהו שהיה מטושטש, במקרה הזה את הרגע שבין הדחף לתגובה.

מהניסיון שלי, אחרי שכבר מיצינו טכניקות למיקוד קשב ועדיין רואים תנודתיות משמעותית בקשב ובוויסות, אני ממליצה להורים לשקול הערכה אצל נוירולוג.ית או פסיכיאטר.ית. אני לא רופאה, ואני לא קובעת סוג תרופה או מינון, אבל אני כן רואה בעיניים את ההבדל בין ילד.ה שהתרופה מתאימה לו לבין מי שעדיין מחפש.ת את ההתאמה הנכונה. האתגר האמיתי כמעט תמיד נמצא שם: למצוא את המשקפיים המדויקים, לא להחליט אם בכלל להרכיב משקפיים.

פחות מריבות בבית: הקשר בין ויסות תרופתי ליחסי הורה-ילד

ילד.ה שחסר לו דופמין זקוק.ה לגירוי כדי להרגיש נוכח.ת ברגע, ולפעמים הגירוי הזה מגיע דווקא דרך עימות עם ההורה. כשהוויסות משתפר, אפילו במעט, המעגל הזה נחלש. אני שומעת מהורים שהערב בבית משתנה: פחות צעקות סביב שיעורי בית, פחות משא ומתן על כל דבר קטן, ויותר רגעים שקטים שבהם אפשר פשוט לשבת ביחד.

זה לא אומר שהכדור פותר את מערכת היחסים, אלא שהוא מוריד את עוצמת הטריגר הראשוני. מה שההורה עושה עם הרגיעה הזו הוא מה שבאמת בונה מחדש את הקשר, ולכן ליווי הורי לצד הטיפול התרופתי הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך, לא תוספת אופציונלית.

מה עושה הכדור לתחושת השייכות החברתית?

רוצים לשמוע עוד על השירות שלי?

צרו קשר

חלק גדול מהכאב הרגשי של ילד.ה עם הפרעת קשב לא קורה בבית, אלא בהפסקה. הערה שנזרקת בלי לחשוב, תגובה בעוצמה גבוהה מדי למשחק שהשתבש, או קושי לחכות בתור, כל אלה גובים מחיר חברתי שהילד.ה לא תמיד יודע.ת לנסח במילים. כשהוויסות משתפר, יש פחות 'אירועים' כאלה, ולפעמים זה ההבדל בין להיות הילד.ה שחברים נזהרים או מתרחקים ממנו לבין להיות חלק טבעי מהקבוצה.

אצל בנות, הקושי הזה לעיתים שקט יותר ולא תמיד מתבטא כלפי חוץ. לא פעם אני פוגשת אם שמזהה בעצמה את אותה ילדה שלא אובחנה בזמנו, כשהיא קוראת על הבת או הבן שלה היום. גם שם, תחושת השייכות אינה פחות חשובה מהציון.

מתי שווה לשקול בדיקה אצל נוירולוג.ית או פסיכיאטר.ית?

במלאכתי אני מתחילה תמיד מהכלים: מיקוד קשב, הרגלי עבודה- תפקודים ניהוליים ולצידם עבודה רגשית מתוך CBT (לפירוט נרחב על השילוב הזה כתבתי במאמר נפרד). ברוב המקרים האלה מספיקים כדי לראות שיפור. אבל כשאני רואה שהתנודתיות בקשב נשארת גבוהה למרות עבודה עקבית, ושהילד.ה עדיין מוצף.ת רגשית בתדירות גבוהה, זה הרגע שבו אני ממליצה להורים לפנות להערכה רפואית מקצועית.

ההחלטה על טיפול תרופתי, אם ובאיזה שלב, היא תמיד של ההורים יחד עם הרופא.ה המטפל.ת. התפקיד שלי הוא להמשיך את העבודה הרגשית והלימודית במקביל, כך שאם מתחיל טיפול תרופתי, הוא נתמך בכלים שכבר קיימים ולא מתחיל משום מקום.

כשהילד.ה מרגיש.ה : "זה לא אני.." בגלל הכדור: איך מדברים על זה?

ילדים ומתבגרים רבים מתביישים בעובדה שהם לוקחים כדור, במיוחד כשחברים יודעים על כך. הדרך שבה ההורה מדבר על זה משפיעה ישירות על האופן שבו הילד.ה תופס.ת את עצמו.ה.

  • להשתמש בדימוי שהילד.ה מבין.ה, כמו משקפיים או מגן ברך בספורט.
  • לא לדבר על הכדור מול אחים או חברים בלי אישור הילד.ה.
  • לשאול את הילד.ה איך הוא מרגיש עם זה, ולא רק לדווח לו על ההחלטה.
  • להימנע מלקשר בין הכדור להצלחה או כישלון ברגע האחרון לפני מבחן.

דגלים אדומים: מתי ההשפעה הרגשית לא מגיעה כמצופה?

לא כל תרופה מתאימה לכל ילד.ה, וגם לא כל מינון. כשההורה שם לב לסימנים הבאים, זה הזמן לחזור לרופא.ה המטפל.ת ולבדוק התאמה מחדש, ולא להניח שככה זה אמור להיות:

  • ילד.ה שנראה.ית שקט.ה או כבוי.ה יותר מהרגיל, בלי האנרגיה הרגילה.
  • ירידה דרסטית בתיאבון.
  • ירידה בולטת בביטויי שמחה או צחוק, לא רק בתנועתיות.
  • בכי קל במיוחד או עצבנות שחוזרת בשעות מסוימות ביום.
  • נסיגה חברתית שלא הייתה קיימת לפני תחילת הטיפול.
  • תחושה של ההורה שהילד.ה 'לא ממש הוא עצמו'.

ההשפעה הרגשית של הכדור אינה תוספת שולית לטיפול בהפרעת קשב, אלא חלק מרכזי ממנו. כשמסתכלים רק על הציונים, מפספסים את החלק שבאמת משנה את היום-יום של הילד.ה: איך הוא מרגיש עם עצמו, עם ההורים ועם החברים. זה בדיוק המקום שבו אני ממליצה לשלב התבוננות רגשית צמודה לצד כל החלטה תרופתית, ולא אחריה.

שאלות ותשובות

האם טיפול תרופתי בהפרעת קשב משנה את האישיות של הילד?

כשהתרופה מתאימה, היא אמורה לסייע בוויסות ולא לשטח את האישיות. ילד.ה שנראה.ית שקופ.ה או שונה.ה מהותית מעצמו.ה, זה סימן שהתכשיר או המינון דורשים בדיקה מחדש אצל הרופא.ה המטפל.ת, לא מאפיין צפוי של הטיפול.

האם הכדור פותר גם את הקשיים הרגשיים, או רק את הקשב?

הכדור מסייע בוויסות אימפולסיביות וקשב, מה שיכול להפחית חלק מהחיכוכים הרגשיים הנגרמים מהם. אבל הוא אינו מחליף עבודה רגשית ישירה: ליווי כמו CBT, אימון תפקודי ושיח הורי נשארים חיוניים לצד הטיפול התרופתי.

מתי כדאי לשקול התחלת טיפול תרופתי לילד עם הפרעת קשב?

בדרך כלל אחרי שמוצו טכניקות למיקוד קשב ועבודה רגשית, ועדיין יש תנודתיות משמעותית בקשב ובוויסות. ההחלטה עצמה היא תמיד של ההורים יחד עם נוירולוג.ית או פסיכיאטר.ית, ולא שלי כמאמנת.

האם אפשר להסתפק באימון תפקודי בלי טיפול תרופתי?

במקרים רבים כן, בעיקר כשהילד.ה נתמך.ת רגשית ויש לו חוסן חברתי סביר. כשהתנודתיות בקשב גבוהה מאוד או שההצפה הרגשית תכופה, לרוב משלבים גם הערכה רפואית לצד העבודה התפקודית.

אני כאן בשבילכם, מוזמנים ליצור קשר.

צרו קשר
רוצים לשתף את המאמר?לחצו כאן להצגת פוסט מוכן לפייסבוק
מה עושה הכדור? השפעתו על הפן הרגשי אצל ילד עם הפרעת קשב.

כשהורים שואלים אותי מה "..עושה הכדור"? אני תמיד מרחיבה את התשובה מעבר לציון בתעודה. טיפול תרופתי מתאים יכול לסייע בויסות רגשי, להפחית מריבות סביב שולחן הארוחות ולתת לילד.ה גישה רבה יותר לרגעי הצלחה חברתית, לא רק לימודית. ההשפעה הזו תלויה בעיקר בהתאמת הכדור הנכון, ולא בעצם הנטילה. האם טיפול תרופתי בהפרעת קשב משנה את האישיות של הילד?

להמשך קריאה 👇
https://debbienewpage.bizagent.me/a/adhd-medication-emotional-impact-child
שיתוף בוואטסאפ

עוד מאמרים

עוד תשובות מקצועיות מאותו תחום