מהו חוסן אורייני: איך בונים אותו דרך הוראה מתקנת ?

חוסן אורייני הוא היכולת של תלמיד להתמודד בעצמו עם משימה שדורשת קריאה, כתיבה, האזנה או דיבור, ולהישאר מעורב בה גם כשהיא לא פשוטה, בלי לוותר אחרי הניסיון הראשון. מדובר ביכולת של הלומד להתמודד בכוחות עצמו עם מטלות הדורשות מגוון של כישורים אוריינים, ולא רק ברמת הקריאה או הכתיבה הטכנית שלו. אצל תלמיד עם הפרעת קשב הפער הזה, בין היכולת לבין הנכונות להשתמש בה, הוא לרוב המכשול המרכזי, ועליו בדיוק אני עובדת בהוראה מתקנת (מותאמת).

ההנחה הרווחת היא שתלמיד שמתנגד לכל עמוד כתוב "פשוט לא משקיע מספיק".מצב נפוץ בהרבה הוא בדיוק ההפך: תלמיד שיודע לפענח ולהבין טקסט ברמה סבירה, ובכל זאת נסגר מול כל משימה שדורשת ממנו לשבת זמן ממושך. הפער הזה בין היכולת הטכנית לנכונות להשתמש בה הוא מה שחוסן אורייני בודק.

מהו חוסן אורייני, ולמה הוא שונה מרמת הקריאה או הכתיבה עצמה?

חוסן אורייני נבנה בהדרגה, והוא תוצאה של שליטה במיומנויות ובאופנויות השונות: דיבור, האזנה, קריאה וכתיבה בשילוב מודעות מטה-קוגניטיבית וניהול עצמי. כלומר, זה לא מדד אחד אלא תוצאה מצטברת של איך תלמיד מתייחס לעצמו כקורא וככותב, לאורך זמן ולאורך סוגי משימות שונים. תלמיד יכול להיות חזק בהאזנה ובדיבור בכיתה, ועדיין להיות שביר מאוד ברגע שהמשימה דורשת ממנו לשבת מול דף ריק.

ההבדל בין רמת קריאה לחוסן אורייני בא לידי ביטוי בדיוק ברגע הקושי: מסוגלות אוריינית היא ההתמודדות עם טקסטים או משימות ברמות מורכבות שונות בלי "להישבר" מהר. תלמיד עם חוסן אורייני גבוה יכול להיתקל במשפט מסובך או בשאלה לא ברורה ולהמשיך לנסות, בעוד תלמיד עם חוסן נמוך עוצר לגמרי אחרי המכשול הראשון, גם אם מבחינה טכנית הוא מסוגל להתמודד איתו.

כשהיכולת קיימת והחוסן נעלם: איך זה נראה אצל ילד עם הפרעת קשב?

אצל תלמיד עם הפרעת קשב, חוסן אורייני נשחק לרוב דרך דפוס חוזר: דחייה של תחילת המשימה, ויתור מהיר אחרי טעות בודדת, ומשפטים פנימיים כמו "ממילא לא אצליח" שמופיעים עוד לפני שהתחיל לקרוא את השורה הראשונה. זה נראה כמו עצלנות או חוסר רצון, אבל בפועל מדובר במנגנון הגנה: אם לא מנסים, לא נכשלים שוב.

ההבדל בין קושי במיומנות לקושי בחוסן חשוב מאוד להורים, כי הפתרון שונה לגמרי. תלמיד עם קושי במיומנות צריך תרגול ממוקד באותה מיומנות. תלמיד עם חוסן אורייני נמוך צריך קודם כל חוויות הצלחה חוזרות ועקביות, כאלה שישכנעו אותו מחדש שהניסיון שווה את זה, לפני שעוברים לתרגול אינטנסיבי שעלול רק להעמיק את ההימנעות.

שני תלמידים, אותו ציון: פרופיל יכולת מול פרופיל חוסן.

נניח ששני תלמידים מגיעים אליי עם אותה רמת הישגים בעברית: אחד מהם קורא וכותב בקלות יחסית, אבל נשבר מול כל שינוי בפורמט המשימה. השני מתקשה יותר טכנית, אבל ממשיך לנסות, שואל, ומוצא דרך לסיים. בטווח הארוך, דווקא התלמיד השני הוא זה שמצליח יותר בבחינות הבגרות, כי החוסן שלו עובד בשבילו גם כשהחומר קשה.

איך הוראה מתקנת (מותאמת) בונה חוסן, לא רק משפרת ציון?

בהוראה מתקנת (מותאמת) שאני מעבירה בהוד השרון והסביבה, אני מבנה את החוסן ב ה ד ר ג ת י ו ת .תחילה אני בוחרת נושא או טקסט מתחומי העניין של התלמיד.ה : ספורט, גיימינג..., כדי שהמוטיבציה הפנימית תעבוד לטובתנו ולא נגדנו. עם הזמן אני חושפת בפניו באופן מבוקר אסטרטגיות שיעזרו לו מול סוגי טקסטים שונים .

המרכיב השני הוא האופן שבו אני מגיבה לטעות. במקום לסמן טעות , איקס ,כעדות לכישלון, אני מסמנת לב: שים לב :) אני מתייחסת לטעות כמידע: מה היא מלמדת אותנו על הדרך שבה חשבת ? הגישה הזו, שמתבססת על הסכימה -תרפיה ,מפרקת את הזהות של "אני לא מצליח.. אני לא מבין /יודע..", וזה בדיוק מה שמאפשר לתלמיד לנסות שוב בפעם הבאה בלי לגרור איתו את הכישלון הקודם. אני נותנת לגיטימציה לטעויות כחלק טבעי מתהליך הלמידה.

מחוסן בקריאה לחוסן בכתיבה.

אצל תלמידים שניגשים לבגרות בלשון או במקצועות רבי מלל, חוסן אורייני נבחן בצורה הכי ברורה בכתיבה. פסקת טיעון, למשל, דורשת החזקה של כמה רעיונות בו-זמנית, סידור שלהם בסדר הגיוני, וחזרה לתקן אחרי שכבר התקדמנו, בדיוק סוג המשימה שתלמיד עם חוסן אורייני נמוך נוטה לנטוש באמצע. באותה מידה, כתיבה ממזגת שדורשת שילוב בין כמה מקורות מרגישה כמעמס בלתי אפשרי למי שמוותר ברגע שהמשימה מורכבת מדי.

הדרך שבה אני בונה חוסן בכתיבה היא הפרדה בין שלבים: קודם מעלים על הדף רעיונות בלי לדאוג לניסוח, אחר כך מארגנים לפי השלד של כתיבת הטיעון , וביחד מנסחים עד לתוצר הסופי. טיוטה ראשונה שמותר לה להיות מבולגנת היא בעצמה תרגיל בחוסן אורייני, כי היא מלמדת שאפשר לחזור ולתקן בלי להתחיל הכול מחדש.

• לבחור טקסט או נושא כתיבה שקרוב לתחום עניין של התלמיד, גם אם זה לא החומר ה'רשמי'.
• לחלק משימת קריאה או כתיבה ארוכה לקטעים קצרים עם נקודת עצירה ברורה.
• להפריד בין שלב הרעיונות לשלב התיקון, כדי שלא יתבקש דיוק ויצירתיות באותו רגע.
• להגיב קודם למה שכן עבד, ורק אחר כך למה שצריך לתקן.
• לאפשר לתלמיד לבחור באיזה סדר להתמודד עם חלקי המשימה, כדי לחזק תחושת שליטה.

תפקיד ההורה: בין תיקון כל טעות לחיזוק הנכונות לנסות שוב.

כשהורה מתקן כל שגיאת קריאה באמצע המשפט, או מגיב מיד על כל טעות כתיב, המסר שהילד קולט הוא שאי אפשר להתקדם בלי להיות מושלם. זה בדיוק ההפך ממה שבונה חוסן אורייני. עדיף לתת לתלמיד לסיים את המשפט או את הרעיון, ורק אחר כך לחזור לנקודה שדורשת תיקון, אם בכלל.

שבח ממוקד אסטרטגיה, לא רק תוצאה, עובד טוב יותר: לא 'כל הכבוד שסיימת', אלא 'שמתי לב שחזרת לקרוא את המשפט שוב כשלא הבנת אותו, זו בדיוק האסטרטגיה הנכונה'. זה מלמד את התלמיד להכיר את הכלים שלו עצמו, ולא רק לחכות לאישור מבחוץ.

כשזו בת: חוסן אורייני שנשחק בלי רעש

אצל בנות עם הפרעת קשב, שחיקת חוסן אורייני לרוב לא נראית כהתנגדות גלויה. היא נראית כמחיקה וכתיבה מחדש שוב ושוב עד שהדף נקרע, כהעתקה שקטה מחברה כדי להימנע מהתמודדות עצמאית, או כוויתור חלקי שאף אחד לא שם לב אליו כי הבת עדיין 'מגישה משהו'. בדיוק בגלל שזה שקט, זה נשחק הרבה לפני שמישהו מבחין בכך.

חוסן אורייני אינו תכונת אופי קבועה, אלא מיומנות שנבנית צעד אחר צעד, דרך חוויות הצלחה שמתוכננות בקפידה ולא משאירות מקום לכישלון חוזר. זה בדיוק מה שאני מכוונת אליו בכל מפגש הוראה מתקנת (מותאמת): לא רק תלמיד שיודע לקרוא ולכתוב טוב יותר, אלא תלמיד שמאמין שהוא מסוגל להתמודד עם הדף הבא. לאחר ליווי ארוך , אני מחייכת, כי אני רואה את הביטחון העצמי שעלה , את האחריות שהתלמיד קיבל על עצמו ללמידה עצמאית , והחוסן הזה מלווה אותו בכל תחומי החיים.